פורים

חג המנציח את ההצלה של היהודים בממלכת פרס בתקופת המלך אחשוורוש, כמסופר במגילת אסתר. פורים נחוג יומיים בחודש אדר (י"ד – ט"ו). שמחת ההצלה בפורים העניקה לחודש כולו אווירת עליצות: "משנכנס אדר - מרבין בשמחה".

< 1 דקות

מבוא

חג פורים נחוג יומיים – שני "ימי משתה ושמחה" – בתאריכים י"ד-ט"ו באדר. במרבית היישובים חוגגים את פורים ביום י"ד באדר, ורק בעיר מוקפת חומה כירושלים – בתאריך ט"ו באדר, הוא שושן פורים.1 חג פורים מנציח את ההצלה הנִסִית של היהודים בממלכת פרס בתקופת המלך אחשוורוש,2 כמסופר במגילת אסתר. ומכאן אחת ממצוות החג – קריאת מגילת אסתר גם בליל פורים וגם בבוקר החג.

נוסף על קריאת המגילה נוהגים לקיים סעודת פורים3 – לשלוח מנות "איש לרעהו" ולהעניק "מתנות לאביונים"; וכמובן גם להתחפש, מנהג המגביר את שמחת החג ומבוסס, בין השאר, על הסיפור במגילה. פורים הוא חג קבוע בלוח העברי של ימינו, אך בשעתו לא הייתה קביעתו כחג מקובלת על כולם: מרדכי ואסתר נאלצו לשלוח לכל היהודים איגרת חוזרת ולהאיץ בהם לחוג את חג הפורים "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר" (אסתר ט 22, 28).4 שמחת ההצלה בחג הפורים העניקה לחודש כולו אווירה של עליצות: "משנכנס אדר – מרבין בשמחה".5

מעט יוצרים: בבית המלך אשחוורוש

"היודעים אתם במי קינאתי כשהייתי נער קטן?
במלך אחשוורוש.
לא במלך אחשוורוש הידוע, אשר מלך מהודו ועד כוש…
מתכוון לקופיל החייט עם… מצנפת הנייר אשר חבש לראשו,
ועם שרביט הזהב – זה השוט הארוך אשר הוציא מתוך המטאטא…
קינאתי גם בושתי המלכה – הוא מוטיל הנגר – עם השמלה הקצרה…
ועם המטפחת הצהובה, מטפחת אישה, שהיה קושר לזקנו…

ואולם יותר מכולם – קינאתי בפייביל היתום,
שהיה לובש על בגדיו מעיל אדום, מעין כתונת פסים,
ומתחפש בדמות יוסף הצדיק ויוצא עם שאר בני החבורה (=השחקנים של פורים)
לשחק לפני אנשי העיר את המשחק (=המחזה)… "מכירת יוסף"
אחיו [במחזה] היו מתנפלים עליו, מפשיטים אותו את המעיל האדום
ומשליכים אותו אל בור.
ויוסף הצדיק, הוא פייביל היתום, היה כורע על ברכיו, משלב את ידיו…
משביע את החיות הרעות [שבתוך הבור] ומבקש רחמים מהן…
והיה שר שיר נוגה (=עצוב) מאוד…

ואף על פי ש[השחקן ששיחק את] יוסף הצדיק נער יתום היה, בן עניים… ואני הייתי בן
עשירים… מכל מקום הייתי נותן את חלקי (=גורלי) תחת חלקו רק בשביל ימי הפורים
בלבד…"

 


שלום עליכם, בתוך: כל כתבי שלום עליכם, כרך תשיעי, סיפורי מעשיות לילדי ישראל, עמ' נא – נב. תרגם מיידיש: י"ד ברקוביץ. "שלום עליכם" הוא כינויו הספרותי של הסופר שלום רבינוביץ(1859 – 1916).

©  כל הזכויות שמורות למתרגם ולאקו"ם.

היפוך ומהפך - "ונהפוך הוא"

מוטיב ההיפוך והמהפך במגילת אסתר מלווה את סיפור הצלתם של היהודים, ובכלל זה את סיפורו האישי של מרדכי, ומדגיש את הנס (הנסתר) ואת עוצמתו. תחילה נגזרה על היהודים השמדה מוחלטת – "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (אסתר ג 13), אך בסופו של דבר זכו היהודים לא רק להצלה – אלא גם למהפך במצבם אל מול אויביהם: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (ט 1). כאשר נודע דבר גזירתו של המן, הייתה תגובת היהודים בכל מדינות המלך "אֵבֶל גָּדוֹל… וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד" (ד 3). אך לאחר ההצלה הנִסִית וההיפוך בגורלם – "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (ח 16).

חודש אדר, שנקבע כתאריך היעד לביצוע הגזירה, הפך לחודש הישועה, והאווירה התחלפה בבת אחת "מִיָּגוֹן – לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל – לְיוֹם טוֹב" (ט 22).6 במישור האישי מציגה המגילה את המהפך המקביל במעמדם ובגורלם של המן ומרדכי: תחילה "גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (ג 1), אך בסוף הסיפור – מרדכי הוא שעלה לגדולה: "כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל" (ט 4). זאת ועוד: הגורל הרע שתכנן המן למרדכי – התהפך והיה מנת חלקו שלו: המן, בעצת זרש אשתו, ביקש לתלות את מרדכי על העץ (ה 14) – אך הגורל התהפך ואת המן "תָּלוּ עַל הָעֵץ" (ח 7).7

הַסְתָרָה, מהפך - ותחפושות פורים

על פי הסיפור במגילה, הסתירה אסתר את זהותה היהודית כשבאה לארמונו של אחשוורוש: "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכַי" (ב 20). גם אלוהים "מסתתר" במגילת אסתר – שם אלוהים לא נזכר אפילו פעם אחת במגילה, והמקורות הקדומים ביותר המזכירים את חג הפורים אינם מזכירים את המגילה עצמה, שנותרה אף היא מעט מוסתרת.8

לרעיון ההסתרה במגילת אסתר ולמוטיב של היפוך ומהפך במגילה יש ככל הנראה קשר למנהג הנפוץ של תחפושות פורים: בהמשך לסיפור במגילת אסתר, הכולל הסתרת הזהות והיפוך הגורל, מוצאים במסורת היהודית גברים המתחפשים לנשים, קבצנים המתחפשים לעשירים ופשוטי עם – למלכים. יש בידינו עדויות מן המאה ה-16 על המנהג להתחפש בפורים וגם על רבנים שנהגו להתחפש בעצמם. כל זאת לצד עדויות של רבנים ומנהיגי קהילות שהתנגדו למנהג זה.

אבל לתחפושות ולמסיכות יש כנראה גם מקור לא יהודי: משערים שהמסורות של העמים הנוצרים השפיעו על המנהג להתחפש בפורים: באירופה נהגו לקיים נשפי מסיכות באביב, בתקופה שבה חל חג פורים. גם הקרנבל הנוצרי, שראשיתו במאה ה-12, נערך בדרך כלל בתקופה קרובה לחג פורים. עוד מנהג פורים, שנוצר כנראה בהשפעת הקרנבלים, הוא משחקי פורים.

קריאת המגילה בפורים

בחג פורים קוראים את מגילת אסתר בבית הכנסת פעמיים – פעם בליל החג ופעם בבוקר החג: "חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה וְלִשְׁנוֹתָהּ (=לקרוא אותה שנית) ביום". על פי ההלכה, החובה לשמוע את קריאת המגילה כוללת גם נשים – "שאף הן היו באותו הנס"9 – וילדים, ואפילו ילדים קטנים.

את המגילה קורא בקול "בעל קריאה" – מי שמומחה בקריאת מגילה ויודע לקרוא את המגילה לפי טעמי המקרא על נגינתם המיוחדת למגילה. לפני קריאת המגילה אומר הקורא שלוש ברכות, כולל ברכת שהחיינו,10 ועוד ברכה מיוחדת בסיום קריאת המגילה.11 את מגילת אסתר קוראים מתוך מגילה עשויה קלף (כמו ספר תורה), ויש המקפידים להדליק בבית הכנסת אורות רבים כדי להמחיש את התיאור במגילה – "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (ח 16). ויש עוד מנהגים הקשורים לקריאת מגילת אסתר בבית הכנסת.

משלוח מנות ומתנות לאביונים

במגילה מסופר כי מרדכי שלח איגרת ליהודים "אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים", ובה קבע שיש לקיים סעודת פורים "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (אסתר ט 22) – ואלה נקבעו כמצוות החג (לצד קריאת המגילה).

מאחר שהמילה "מנות" מופיעה בלשון רבים, הסיקו חז"ל, שבכל משלוח מנות צריכות להיות לפחות שתי מנות – שני סוגי מזונות, או לחלופין, מזון ומשקה, כגון בקבוק יין. החובה להעניק בפורים "מתנות לאביונים" מנוסחת במגילת אסתר בלשון רבים, ומכאן הסיקו חז"ל וקבעו, שיש להעניק שתי מתנות לשני בני אדם נזקקים (לפחות).12

נראה שבעת העתיקה משלוח מנות מתבשילי הסעודה היה מנהג רווח לא רק בפורים – אלא גם בחגים אחרים, כגון ראש השנה. בספר נחמיה (ח 10) מסופר על עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, שקראו לעם לחגוג את ראש השנה בשמחה, במאכל ובמשקה, וכדי להבטיח שגם הנזקקים יוכלו להשתתף בשמחת החג, ציוו על העם "וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ" (נחמיה ח 10).

נראה שמשלוח מנות היה נהוג בעיקר בין חברים וידידים, ולפיכך היה צורך להוסיף גם את החובה להעניק סכומי כסף לנזקקים "מתנות לאביונים", וחז"ל אף הדגישו את חשיבותה של חובה זו "יותר ממצוות אחרות של החג", והזכירו רק אותה לצד מצוות קריאת מגילה.13 ורמב"ם פסק:

"מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגֵרים."14

החובה להעניק מתנות אביונים נועדה להבטיח שגם חסרי האמצעים יוכלו לשמוח בפורים וליהנות מסעודת פורים. וכבר בתקופת התלמוד נהגו לחלק כסף לעניים ביום הפורים עצמו, ולא לפני כן, כדי להבטיח שישתמשו בכסף כדי לקיים את סעודת הפורים.15

בעבר נהגו לשלוח מנות על גבי צלחות מיוחדות עשויות חרסינה או בדיל, ומעוטרות בציורים בשלל צבעים. לעתים הייתה הצלחת עצמה חלק ממשלוח המנות, אך בדרך כלל היא שימשה רק לצורך המשלוח – וחזרה לבעליה. הצלחות היו מעוטרות בעיטורי דגים – מזל חודש אדר – וכן בדמויות ואירועים מן המגילה בצירוף כיתובים, כגון: המן המוביל את מרדכי על הסוס, וצירוף הפסוק: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (אסתר ו 9).

פור - ופורים

המילה פור פירושה: גורל – חרס או אבן קטנה, שהיו מטילים כדי לקבוע ולקבל החלטות. במזרח הקדום רווח המנהג להפיל גורל לצורך הכרעות ממלכתיות, כגון – מינוי שרים, יציאה למלחמה וכריתת ברית שלום. במגילת אסתר מסופר כי המן קבע את התאריך להשמדת היהודים בהטלת פור, ומכאן שם החג – פורים: "כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם (=להשמידם) וּלְאַבְּדָם… עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים – עַל שֵׁם הַפּוּר…" (אסתר ט 24 – 26).

פורים משולש

לפי לוח השנה העברי, פורים (י"ד באדר) מעולם אינו חל בשבת. אולם שושן פורים (ט"ו באדר) עשוי לחול בשבת. כאשר חל שושן פורים בשבת חוגגים בירושלים (שהיא עיר מוקפת חומה) "פורים משולש", שנמשך שלושה ימים, מיום שישי י"ד באדר עד יום ראשון ט"ז באדר. באופן רגיל קוראים בירושלים את מגילת אסתר בליל שושן פורים ובשושן פורים בבוקר.

אך בשנה שבה שושן פורים חל בשבת, לא קוראים את מגילת אסתר בשבת, ומקדימים את קריאתה בירושלים ליום חמישי בלילה – הוא ליל פורים – ולפורים עצמו (יום שישי). גם את המנהג של מתנות לאביונים מקדימים בירושלים בשנה כזאת ליום שישי. לעומת זאת, את סעודת פורים ואת המנהג לשלוח מנות לידידים ומכרים – מקיימים במקרה זה ביום ראשון. ובשבת שהיא שושן פורים (ט"ו באדר) מציינים את פורים בתפילות המיוחדות לחג, ובהן תפילת על הנסים.
נוסף על פורים (הרגיל), על שושן פורים ועל פורים משולש – יש גם פורים קטן וגם פורים שני.16

מנהגים הקשורים לקריאת מגילת אסתר בפורים

קריאת המגילה בבית הכנסת נעשית לרוב בידי מומחה ("בעל קריאה") הקורא בקול על פי טעמי המקרא מתוך מגילת קלף. כל הנוכחים – גברים, נשים וילדים – מקשיבים לקריאתו, אך אינם קוראים בקול בעצמם. על פי ההלכה, יש חשיבות רבה להקשבה מלאה בזמן קריאת המגילה, והקורא במגילה צריך לקרוא כל מילה ומילה נכון, ברור ובקול רם, כדי שהנוכחים ישמעו את קריאת המגילה כולה בלי להחסיר מילה. עם זאת, ארבעה מתוך פסוקי המגילה נאמרים תחילה בקול על ידי קהל השומעים, ורק אחר כך חוזר עליהם הקורא.

פסוקים אלו מביעים את המהפך לטובה במצב היהודים ובמעמדו של מרדכי ואת שמחת ההצלה. לדוגמה: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר (=לבן), וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה… וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה (אסתר ח 15), וכן הפסוק שבא אחריו: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (ח 16). מאחר שפורים הוא חג שמחה והודיה, קוראים את המגילה במנגינה שמחה וחגיגית.

אך יש כמה פסוקים במגילת אסתר שאותם הקורא אומר במנגינה שונה ועצובה, הנהוגה בקריאת מגילת איכה בתשעה באב. הכוונה לאותם פסוקים המזכירים אסונות וסכנות, לדוגמה: חורבן הבית הראשון שנזכר בתחילת המגילה (ב 6) או ההשמדה שנגזרה על היהודים והמתוארת בפי אסתר: "כִּי אֵיכָכָה (=איך) אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי" (ח 6).

ויש מנהג הקשור לקריאת שמותיהם של בני המן: את שמות עשרת בני המן, הנזכרים בסוף המגילה, אומר הקורא בנשימה אחת, בלי לעצור בין שם אחד לשני. מנהג אחר הנפוץ זה כאלף שנה במרבית קהילות ישראל הוא המנהג להרעיש בדרכים שונות בכל פעם שהקורא במגילה מזכיר את שמו של המן בן המדתא, צורר היהודים. מנהג זה קשור ככל הנראה למוצאו של המן, שהיה מזרע עמלק – מצאצאי אגג מלך עמלק. ובעניין היחס לעמלק קבעה התורה: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ… תִּמְחֶה (=תשמיד) אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (דברים כה 19).

ההרעשה בזמן קריאת שמו של המן מסמלת את מחיקתו והשמדתו של עמלק.17 מאחר ששמו של המן נזכר במגילה 54 פעמים, המנהג להרעיש בזמן הזכרת שמו גורם להפרעות בקריאת המגילה ולהמולה בבית הכנסת. בעת החדשה היו קהילות שהחליטו לבטל את המנהג ואסרו להרעיש בכל דרך שהיא בזמן קריאת המגילה – כפי שנהגו בעבר בבתי כנסת של יהודי תימן. אך הנטייה הכללית היא לא לבטל לחלוטין את המנהג,18 אלא לנסות לצמצם אותו ולהפחית את הרעש בזמן קריאת המגילה. בסיום קריאת המגילה ואחרי אמירת הברכה המסיימת נוהגים לשיר את הפיוט "שושנת יעקב".

הרקע ההיסטורי של מגילת אסתר

הסיפור במגילת אסתר מתאר אירועים שקרו ליהודים בימי שלטון ממלכת פרס (539 – 331 לפני הספירה). מן הסיפור במגילה עולה כי למחבר המגילה הייתה "בקיאות מפליאה במנהגי הפרסים, בחוקיהם, בארגון המנהלי והחברתי של האימפריה ואף במדיניות הרב-לשונית שמלכי פרס ניהלו בתחום ממלכתם".19 נראה שגם את ארמון המלך הכיר כותב המגילה, והוא שיבץ במגילת אסתר פרטים על מבנה הארמון וחלקיו ועל אורח החיים בו. המלך אחשוורוש הנזכר במגילה הוא לדעת חוקרים רבים כסרכסס הראשון (486 – 465 לפני הספירה).

פרטים רבים בסיפור המגילה אכן מתאימים לפרטים הידועים עליו כיום: למלך כסרכסס היה בעיר שושן ארמון חורף גדול ומפואר, הדומה בתיאורו ובמבנהו לארמון שבמגילת אסתר.20 ממלכתו של כסרכסס הראשון, כמו זו של אחשוורוש, השתרעה מהודו ועד כוש, והוא היה ידוע במשתאות הפאר שלו. זאת ועוד: בתעודה שהתגלתה מימי כסרכסס הראשון נזכר גזבר מלכות בשם MARDUKA – ששמו מזכיר כמובן את מרדכי היהודי, הדוד של אסתר.
במסורת היהודית נחשבת מגילת אסתר כאב טיפוס להצלת יהודים מיד שונאיהם האנטישמיים באמצעות מהלכים ופעולות ביד אדם – אך בסיועו הנסתר של האל. הסופר א"ב יהושע מוצא במגילה, בדברי המן בן המדתא צורר היהודים,21 את התשתית של שנאת ישראל: "ניסוח בהיר ותמציתי של עיקרי שנאת היהודים כבר בימי קדם, לפני הנצרות ולפני האסלאם ולפני ניסוחי האנטישמיות המודרנית, ועוד בטרם הנאציזם והסכסוך במזרח התיכון".23

משחקי פורים

הצגות היתוליות לפורים שהתבססו בתחילה על סיפורי המגילה. מן המאה ה-16 ואילך קיימות עדויות להצגות היתוליות מסוג זה בעדות הספרדים ("קומדיה פָאמוֹזָה דֶה המן אִי מרדכי"), בקרב יהודים בארצות האיסלאם ("כלאעת פורים") וכן בקהילות היהודים במזרח אירופה ("פורים שְׁפִּיל" ביידיש). במשך השנים התרחב מגוון הנושאים של משחקי פורים וכלל גם מחזות מסיפורי המקרא. וכך מוצאים במאה ה-18 ארבעה "משחקי פורים" עיקריים: המלך אחשוורוש, מכירת יוסף, דויד וגלית ויעקב ועשיו. הצגות היתוליות אלה שיקפו את היחסים בין היהודים ובין סביבתם הנוכרית.
נוסף על משחקי פורים, נהגו בכל הקהילות לחבר דרשות היתוליות לפורים, ובהן "הגדת ליל שיכורים", "סליחות לפורים", "קידוש לפורים" ועוד.

סעודת פורים ומאכלי פורים

את חג הפורים נוהגים לחגוג בסעודה ובשמחה כדי לקיים את הכתוב במגילת אסתר "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם (=את ימי הפורים) יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" (אסתר ט 22). סעודת פורים היא הארוחה שנוהגים לאכול ביום החג עצמו, בשעות הצהריים (ולא בליל החג). מאחר שהציווי במגילת אסתר מגדיר את הסעודה כ"משתה" – נוהגים לשתות יין (הרבה יין) – בסעודת פורים, על פי הכלל התלמודי: "חייב אדם להשתכר בפורים, עד שלא יידע להבחין בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'."28
בפורים נוהגים לאכול מאכלים מיוחדים, המרמזים על דמויות ואירועים מתוך מגילת אסתר. המאכל המפורסם ביותר הן עוגיות משולשות הנקראות "אוזני המן". יש אומרים שצורתן המשולשלת מרמזת על כובעו של המן, ויש הרואים במשולש רמז לשלושת אבות האומה – אברהם יצחק ויעקב – שלזכותם נזקפת ישועתו של עם ישראל בחג פורים,

כמו במקרים רבים אחרים. יש הנוהגים לאכול בפורים בשר תרנגול הודו, המסמל את המלך אחשוורוש שמלכותו השתרעה מהודו ועד כוש. יהודי אשכנז נוהגים לאכול בפורים כיסוני בצק מבושלים וממולאים בבשר ('קרעפלך'). ויש עדות שבהן נוהגים לאכול בסעודת פורים פולים או קטניות אחרות, המסמלים את הינזרותה של אסתר מאכילת מאכלי בשר בארמונו של אחשוורוש – מטעמי כשרות.

עמלק במקרא

עמלק בן אליפז היה נכדו של עשיו ואחד מ-14 אלופי אדום (בראשית לו). על שמו נקראו צאצאיו, בני עמלק – נוודים שנדדו בצפון סיני ובנגב, והיו האויב הראשון שנלחם בבני ישראל אחרי יציאת מצרים. במקרא נזכרים אויבים רבים של ישראל, אבל עמלק היה האויב היחיד שבני ישראל נצטוו להשמיד לחלוטין. וזאת בעקבות מלחמת עמלק בבני ישראל, המתוארת בספר שמות ובספר דברים.23

לפי הסיפור במקרא, נראה שהמלחמה של עמלק בבני ישראל לא הייתה על שלטון או על טריטוריה, "ולא הייתה זאת מלחמה לכיבוש ארצות ולא מלחמת הגנה, אלא התנפלות על נודדים עייפים ויגעים".24 גם בתקופת השופטים תקפו בני עמלק את שבטי ישראל יחד עם בני מואב ועמון (שופטים ג 13) ואף הצטרפו למדיינים במלחמתם בבני ישראל (ו 33).

שאול המלך היה הראשון שנצטווה לממש את השבועה של בני ישראל – להילחם בעמלק ולהשמיד אותו ואת כל אשר לו.25 אך שאול מילא את הציווי רק באופן חלקי – הוא חס על מיטב הצאן והבקר וגם על חיי אגג, מלך עמלק (שמואל א, טו 2 – 9). אחריו נלחם בבני עמלק דויד, שפשט בין השאר על מחנה על העמלקים ובסופו של דבר הביס אותם: "וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ" (ל 17).

המשך מאוחר יותר לסיפור עמלק נמצא במגילת אסתר: המן, אויבו של מרדכי והיהודים, היה "בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי" (אסתר ג 1) – מצאצאי אגג מלך עמלק. המן הוא העמלקי האחרון הנזכר במקרא, ואחריו אין עוד עדות בתנ"ך לקיומו של עמלק. לפי חז"ל,26 מאז חורבן ממלכת ישראל בידי אשור המושג עמלק אינו מגדיר עם או גזע מסוים, "אלא הוא אב-טיפוס למתקיפים את החלש מפני שהוא חלש".27

העשרה - קישורים

הטקסט המלא של מגילת אסתר – באתר מקראנט

תיעוד בצילומים של מסיבות והצגות פורים בקהילות יהודיות באירופה לפני השואה, במהלך השואה (בגיטאות) ואחרי השואה (במחנות העקורים) – באתר יד ושם

על ההתבסמות וההתנדבות בפורים, על "רב" פורים ו"רבנית" פורים, על הבעיות והאתגרים החינוכיים באווירה המיוחדת של חג פורים – באתר כיפה

"עדלאידע" בתל-אביב בשנת 1932

על חג פורים בקהילת הקראים – באתר היהדות הקראית העולמית